בן אסתר וטוביה, נולד ביום י"ג באב תרפ"ו (24.7.1926) בירושלים וסיים בית-ספר תיכון. בגיל צעיר התגייס לפלמ"ח.

מן הפלמ"ח התגייס לצבא הבריטי ועבר לבריגדה היהודית, בהיווסדה. דניאל-ראובן הספיק לקחת חלק במלחמה נגד הנאצים ואחר-כך בפעולות-הצלה בקרב פליטי המחנות.

אחרי שירותו בצבא חזר ארצה, נבחן וקיבל תעודת-בגרות. אחרי- כן הצטרף לקבוצת פוריה שבגליל התחתון, ושם עסק בענייני הביטחון ומונה למפקד המקום. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, עבד כנהג מכונית-משא בדרכים שהיו אז בחזקת סכנה ולבסוף נעצר על-ידי הבריטים כשברשותו אקדח.

יום לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, ב-15.5.1948, עם פלישת הלגיון הערבי והסורים, גויס זמנית להגנת עמק-הירדן וקיבל על עצמו את הפיקוד על קטע בחזית צמח. במשך יום תמים עמד עם מחלקתו בגבורה נגד כוחות עדיפים. הודות לאומץ-רוחו הצליחה המחלקה להחזיק מעמד. כמה רגעים לפני מותו הבטיח לחבר שנפצע כי הכל יגיעו בשלום למקומם. דניאל-ראובן נהרג מכדור שפגע בפניו ביום ז' באייר תש"ח (16.5.1948), אך אנשיו ניצלו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקבוצתו, קבוצת פוריה.

ביום ה- 9.12.1965 לבקשת משפחתו, הועברו עצמותיו לבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל.